יין

וירוסים בכרם: יום עיון של שה"מ, 1

ערן הרכבי ממשרד החקלאות, ארגן יום עיון ארצי לכורמים ועוסקים בענף היין. אחד הדברים המהותיים שעלו הוא נושא וירוס גלגול העלים בכרמי ישראל — בעיה שכיחה בעולם, וקשה

וירוסים בגפן : נראה לי שאנשי הגפנים של שה"מ – שרות ההדרכה והמקצוע – של משרד החקלאות בבית דגן, לא ציפו לקהל כל כך גדול שיגיע ליום העיון שלהם. זאת לא פעם ראשונה שיום כזה נערך, אבל נראה כאילו הפעם הם הצליחו ללא ספק להביא (כמעט) את כולם. מענת לוי-רושנסקי, מנכ"לית יקבי רמת הגולן, ואורי רן מצרעה – שהיו המנכ"לים היחידים שהגיעו – דרך מנהלי כרמים ואגרונומים של היקבים הגדולים, כורמים רבים, ייננים עצמאיים ואנשי יקבי בוטיק, ועד אנשי משרד החקלאות.

אחרי צבי אלון, יו"ר המועצה הצמחית ויו"ר מועצת גפן יין, שפתח את הבוקר, עלה ודיבר צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, עם דיווח שלו על פעילות המועצה בתקופה האחרונה. לא מעט נעשה בתחום, בעיקר בקידום יין ישראלי ליצוא, אבל גם בהסדר הענף, קידום תקנות ופעילות נוספת. דותן, כך נראה, זוכה להרבה קרדיט מהעוסקים בתחום ונראה שגם מזיז דברים.

אבל לצד כל אלה, לצד העיסוק בשאלת העובדים הזרים ומיכון חדש לכרם, עלה עניין הוירוסים. אני לא בטוח כמה מודעים לכך, אבל ההתיחסות לווירוסים בכרם – בכל העולם כמעט – הופכת לאט לאט להתיחסות כמו לפילוקסרה, בשעתו. נכון, הם לא הורגים את הכרמים – עדיין – אבל הווירוסים מורידים את כמות ואיכות הענבים, ובצורה משמעותית, ומדביקים כרמים בקצב הולך ועולה. הבעיה כבר מזמן עברה את הגבול החקלאי, והיום היא בעיה כלכלית של ממש.

וירוס ה- Leaf Roll הוא הבעיה העיקרית המיידית והקשה ביותר של הכורמים והיקבים בארץ. ישנם מספר זנים של הווירוס הזה – גם בגפן (יש לתפוחי אדמה, להדרים – לא חסרים), ויתכן מאוד, אומרים אנשי המחקר של משרד החקלאות, שמדובר בכלל לא רק בווירוס אחד (המכונה מספר 3 הוא הבעייתי ביותר), אלא בקומפלקס של וירוסים, שיוצרים את הבעיה.

ה- LR3 הוא וירוס שכמו כל הווירוסים הצמחיים, אינו מסוכן לבני אדם. בגפן הוא גורם לגלגול העלים כלפי פנימה, אבל גם לחמצון פיגמנטים, ולהופעתם של עלים שהופכים אדומים וסגולים. גפן שהודבקה יכולה לגלות נקודות בלבד על העלים, ויכול להיות מצב שבו כל העלים שלה אדומים ולא עושים פוטוסינתזה. הופעת הצבע האדום מתרחשת ממש לקראת הבציר, כאשר הענבים בשיא תהליך ההבשלה. העדר פוטוסינתזה בשלבים אלה 'תוקע' את ההבשלה, מוריד את הבריקס (ריכוז הסוכר) ואת כמות הצבע בזגים. באופן כזה הוא פוגע לא רק בכמות הסוכר ובריכוז האלכוהול, אלא גם באיכות וכמות חומרי הארומה של הענבים, וכך גם באיכות היין. אנשי שה"מ הראו הפרשים משמעותיים מאוד בריכוז הסוכרים. בנוסף, נתונים מהעולם מראים הבדלים גם בריכוז חומצה ועליה ב- pH בענבים מודבקים, שני נתונים שמאוד חשובים לאיכות היין, בארץ חמה כמו ישראל. על ההשפעה של וירוסים על יבולים אפשר לקרוא כאן.

אבל לא רק: בכנס שמעתי כמה אנשים בקהל שואלים את עצמם מדוע, אם התפרצות קורית ממש סמוך או תוך כדי עונת ההבשלה, כאשר השפעת הפוטוסינתזה הסתיימה, לכאורה, עדיין נתקעת ההבשלה והענבים לא מתמלאים סוכר. התשובה לזה נעוצה בכך שכל המבנה האנטומי של הצמח משתנה: צינורות הולכת הסוכרים נפגעים, והמעבר מ- Source to sink נפגע. מאזני האשלגן בצמח מופרים, ובגלל פגיעה בשורשים נפגע כל המאזן ההורמונלי של הצמח; נפגעים קודקודי גדילה של הצמח ועוד..

שעורי ההדבקה אדירים, ומגיעים ל- 50% ויותר בצפון הארץ ומרכזה. מודלים כלכליים כמו אלה שפותחו בדרום אפריקה, מראים שבשעור נגיעות כזה, הכרם יפסיד כסף עוד לפני שיטעו אותו, וגם בשעורי הדבקה נמוכים יותר, 10 – 15 שנה הוא מקסימום טווח הזמן שהכרמים הנגועים ישתוו לכרמים נקיים.

המספרים מזעזעים, ואנשי הגנת הצומח של ישראל אובדי עצות. הם לא היחידים, ובעולם, עם כל המחקרים שנעשים, לא מצאו תרופה. "חייבים להבין שכמו בכל מחלות הווירוסים – אין תרופה," אומר פרופסור נחום פסטר, מלשכת המדען הראשי של משרד החקלאות, האיש שאחראי למיזם המחקר של מועצת גפן יין: "בבני אדם, לומדים לחיות עם וירוסים ולהחזיק אותם 'רגועים', אבל בצמחים, זה בלתי אפשרי. כאן הפתרון יהיה כנראה לטפל במעבירי המחלה, אבל כל האופציות למחקר פתוחות." הצרה היא שגם מעבירי ונשאי הווירוס הם בעייתיים.

קמחיות ושאר רשעיות

כנימות הן חרקים קטנים שאותם אפשר למצוא על עלים, ענפים צעירים ובוגרים ואפילו על גבי שורשים. מחלקים אותן למספר סוגים, בינהם כנימות קמחיות: כנימות אובאליות, שנראות כאילו יש להן ציפוי שעווה קמחי. הן חיות בסמביוזה עם נמלים, שמטפחות אותן, מעבירות אותן לעיתים ומגנות עליהן. למה? כיון שהכנימות מפרישות מעין 'דבש' כנימות, עשיר בסוכרים. לכנימות האלה, כמו להרבה חרקים, גלגולים ומופעים שונים, בינהם זחלים וזחלנים, שלמרות שמם, הם מסוגלים להתקדם מרחקים לא מבוטלים על הצמח. הנקבות לא מעופפות – רק הזכרים – אבל רק הנקבות, בגלגולים השונים שלהן, מעבירות את הווירוס. בנוסף לכנימות הקמחיות יש סוגי כנימות אחרים שנושאים את הנגיף, אבל אלה הן העיקריות.

כאשר מסתכלים על דפוסי ההדבקה, רואים שהם קודם כל לאורך השורות – כאילו החרקים 'הולכים' על גבי הגפן, ועוברים מאחת לשניה – אבל גם בין השורות – כאילו ההדבקה נגרמת מכלי עבודה לא מחוטאים, למשל, וזה בהחלט ייתכן. אופן הדבקה אחר הוא על ידי הרוח, שנושאת את הזחלנים הזעירים (הנקבות הגדולות די דביקות), ואלה מתחפרים בצמחים החדשים. מחקרים הראו שכנימות אוהבות צמחים נגועים יותר מאשר צמחים בריאים, כך שייתכן שהן לא נודדות מיוזמתן, בהכרח. למרות שהן פעילות לאורך כל השנה, ומתרבות לאורך כל השנה, יש עונתיות בפעילות שלהן ושיאי התרבות אביבים-קיציים. לא קל לזהות את נוכחותן בכרם, הן מתחת לעלים, ולעיתים הן מתחפרות מתחת לקליפת הגפן.

למעשה, אומרים אנשי *Oregon State University, עיקר המזיקים נמצאים תחת הקליפה, ולאורך כל השנה. בסתיו ובחורף אפשר למצוא גלגולים שונים של הכנימות מתחת לאדמה, בדרך כלל סביבות 0 – 15 ס"מ בערך, ובתום הבציר, אף על שורשי עשבים. כאמור, ישנם דיווחים שונים על כך שהן לא רק מתלבשות על השורשים קרוב לפני הקרקע, אלא שהן מגיעות לעומקים של 60 ס"מ! הדבר הזה מקשה על ניקוי הכרם גם בעקירה, בגלל שהן עלולות להתקיים על שאריות שורשים. ד"ר רקפת שרון שחוקרת את הכנימות, תארה דרכים לנסות ולהשתלט עליהן בכרם, אבל ריסוסים וטיפולים כימיים רבים נכשלים שוב ושוב במשימה. בארצות הברית, אגב, יש שממליצים לא לרסס, ולא לגרום לנזק סביבתי בעיקר בגלל חוסר היעילות הזה. בארץ, אומרת ד"ר רקפת שרון, יעילותם של חומרי הדברה שונים כבר הולכת ויורדת בגלל עמידות של המזיק.

התפרצות המגפה

איך עוברת המחלה? באופן דומה להעברת מחלות על ידי יתושים, נניח: כפי שהם מעבירים את טפיל המלריה בעת עקיצה, כך עובר גם הווירוס כאן.

הטפיל – במקרה הזה וירוס ה- Leaf Roll – מתמקם במעי הכנימה. כאשר היא 'נושכת' את דופן הצמח הווירוס עובר בנוזלי הכנימה אל הצמח ומתמקם בו. בצמח הוא יכול להתקיים בלי להתבטא במשך שנים רבות, עד שמשהו מביא להתבטאות שלו, ואז הוא מתפרץ. מהרגע שזה קורה, ההתרבות של הווירוס מואצת, ומשנה לשנה אפשר לראות יותר ויותר חלקים נגועים ויותר התבטאות של המחלה. הוויריון – הווירוס במצב של טרום התפרצות - יכול להתקיים בצמח במשך דורות רבים, וכך לעבור גם בחומר הריבוי, כנות ורוכבים, בלי שהנוטעים ידעו שהגפנים החדשות כבר נגועות במחלה. ישנם גם מקרים שבהם כורמים מרכיבים מחדש, על כנות נגועות, בלי לדעת שהן נגועות. ואגב, שנים חשבו שאפשר יהיה להרבות גפנים מתרביות תאים: מסתבר שללא טיפול, הוויריונים יכולים לשרוד בתרביות האלה במשך 18 דורות; הצמח עצמו משנה כבר את תכונותיו אחרי מספר דורות שכזה.

וזה ככל הנראה מה שקרה בכל העולם: עד לפני עשור שנים, לערך, לא היו אמצעי זיהוי טובים מספיק לנוכחות של הווירוסים. המבחן של הרבה מגדלים היה מבחן ויזואלי בלבד – האם העלים אדומים – וגם במעבדות השתמשו בשיטות אופטיות, שלא היו בהכרח רגישות מספיק. כיום ישנן שיטות גנטיות לזיהוי הנגיף, אבל הן עדיין יקרות יותר ואיטיות. משרד החקלאות, למשל, בוחן רק 5% מהגפנים לריבוי בשיטות אלה כיום.

אז מה מצב חומר הריבוי בישראל, היום, ומה התוכניות לעתיד? מה אפשר לעשות אם הכרם שלכם נגוע?

(חלקן של) התשובות – בפרק הבא.

ש.ק.

-----------

*צילומי הכנימות בחלק זה באדיבות ד"ר ווהן וולטון, מהאוניברסיטה של מדינת אורגון . את הפרסום השלם שלהם בנושא אפשר לקרוא ולהוריד כאן.

?24/11/2009

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר